שיעור 3 - עומק ושכבות
בשיעור הקודם דיברנו בין השאר על כך שהצילום הוא פורמט קפוא וסטאטי, כזה שלא זז ושאחד האתגרים העומדים בפני הצלמים הוא איך ליצור בפורמט שכזה קומפוזיציות דינמיות המדמות תנועה. הזכרנו את הקומפוזיציה הדינמית שמתאפיינת בכך שהאובייקטים פונים לכיוון אחד או למספר כיוונים אל מחוץ לפריים או לתוך הפריים וגם את הקומפוזיציה הפתוחה שהאובייקטים מתחילים מחוץ לפריים ומסתיימים בתוך הפריים או להפך.
היום נדבר על אתגר נוסף שאיתו אנחנו מתמודדים, והוא איך ליצור תחושת עומק ותלת־ממדיות בתוך פורמט שטוח ודו־ממדי.
אחת הדרכים ליצור תחושת עומק בתוך הפריים היא באמצעות עבודה עם שכבות.
עבודה בשכבות
עד עכשיו עבדנו בעיקר עם שתי שכבות עיקריות. השכבה הראשונה היא "הנושא" של הצילום – האובייקט המרכזי בתמונה, למשל: הפנים של מישהו בפורטרט, בניין בנוף אורבני, או אפילו גלידה בתמונה (כמו שאצרף בהמשך). השכבה השנייה עליה דיברנו היא שכבת ה"רקע", הכוללת את כל מה שנמצא מאחורי הנושא המרכזי של התמונה.
דיברנו גם על דרכים שבהן ניתן לשלוט בנראות ובבולטות של הנושא, דרך הפרדה מהרקע – למשל על ידי טשטוש שלו.
תזכורת: בשיעור הפורטרט דיברנו על שלוש דרכים בהן ניתן להפריד את הנושא מהרקע כדי ליצור רקע מטושטש, וכך להבליט את הנושא וליצור תחושת עומק בפריים:
-
להרחיק את הנושא מהרקע.
-
ככל שאנחנו עומדים קרוב יותר לאובייקט, עומק השדה יהיה מטושטש יותר.
- להשתמש בצמצם פתוח ככל האפשר במצלמות רגילות, או לבחור ב"מצב פורטרט" בחלק מהטלפונים החכמים.
בתמונה של הגלידה בטעם בננה מצופה שוקולד, האובייקט רחוק מהרקע, קרוב למצלמה, וצולם גם עם צמצם פתוח (וגם טעים).
עכשיו אנחנו רוצים להוסיף שכבה נוספת לפריים, שתתנהג כמו הרקע – אך בניגוד לרקע, היא לא תהיה ממוקמת מאחורי הנושא המרכזי של התמונה, אלא דווקא לפניו – בקדמת הפריים. כדי להמחיש זאת, נתחיל ממה שכבר מוכר לנו: תמונה קלאסית שדומה לזו של הגלידה, שבה יש לנו את הנושא – האובייקט המרכזי – והרקע.
יש נושא – הגיבור המרכזי של התמונה – ורקע.
ועכשיו, בואו "ניקח צעד אחורה" ונוסיף שכבה נוספת לפריים שלנו. כך, נציב את מה שנקרא 'הנושא' בקדמת הפריים, נזיז את 'הנושא המרכזי' למרכז הפריים מבחינת סדר השכבות, והרקע יישאר במקומו. כך זה ייראה:
העץ במרכז הפריים הוא הנושא המרכזי של התמונה, מאחוריו נמצא הרקע, והוספנו שכבה נוספת בקדמת הפריים – ה"נשוא".
אז במקום לעבוד עם 2 שכבות, עכשיו אנחנו עובדים עם 3 שכבות (ואפילו יותר!). הנה המחשה דרך כמה תמונות:
האם אתם מזהים את שלוש השכבות? האם אתם מזהים את השכבה הקדמית ואת ההשפעה שלה על הקומפוזיציה?
השיטה די פשוטה. כשאנחנו עומדים לצלם אובייקט מסוים, אנחנו מחפשים משהו להוסיף לפניו, בקדמת הפריים – עץ, שיח, קיר, חלון, שער, מטרייה, פנס רחוב, ועוד. למעשה, כל אלמנט שקיים בסביבתנו בזמן הצילום. הנה עוד דוגמה:
שלוש שכבות, כאשר נושא התמונה המרכזי – אמנות רחוב – ממוקם באמצע, בדיוק כמו בתמונה הקודמת.
הוספת אלמנט נוסף בחזית הפריים יוצרת תחושת עומק בתמונה, מוסיפה עניין, ומייצרת פריים אמנותי יותר בהשוואה למה שהיינו מצלמים ללא התוספת בקדמת התמונה. שכבה נוספת הופכת את הקומפוזיציה של התמונה למורכבת ומעניינת יותר. הסיפור שהתמונה מספרת וההקשר שבו היא צולמה הופכים לעשירים ומסקרנים יותר.
מתלה המגבות מוסיף לתחושת העומק בפריים, כמו גם מרחיב ומעשיר את הסיפור וההקשר של התמונה.
צילום התמונה מבעד ללקוחות הגלידריה מלמטה ועם הסוכך מלמעלה מוסיף לתחושת העומק בפריים ומעשיר את ההקשר של המקום בו צולמה התמונה.
בקולנוע, יש מושג שנקרא "מעבר לכתף" (Over the Shoulder או בקיצור OTS), שבו האלמנט שבחזית הפריים הוא הכתף של אחת הדמויות שמדברת עם הדמות שנמצאת במרכז הפריים. זה יוצר תחושת עומק בפריים, בדומה למה שאנחנו מדברים עליו כאן – אך במקרה הזה, האלמנט הקדמי הוא הכתף של הדמות.
הוספת אלמנטים נוספים לחזית הפריים תחזק במקרים מסוימים את תחושת השייכות למקום ההתרחשות, ותיצור תחושה כאילו אנחנו שם – יחד עם הדמויות המצולמות. בנוסף, זה יספק קרקע פורייה לשימוש וליצירת קומפוזיציות על פי עקרון המסגור (Framing) שהזכרנו בשיעור הקודם.
היד שמחזיקה בזיקוק בחזית הפריים מקרבת אותנו לאירוע ונותנת לנו תחושה כאילו אנחנו שם, קרובים להתרחשות.
הצילום של זינוק המרתון דרך הצלמים האחרים מוסיף עומק ועניין לפריים, ויוצר תחושה שאנחנו שם יחד אית ם.
בתמונת תחילת המרתון, יש שימוש בשכבות בקדמת הפריים = הצופים/הצלמים האחרים. השכבה הזו מאפשרת לנו להרגיש כאילו אנחנו נוכחים באירוע. שכבה זו מצטרפת לאלמנטים נוספים הממוקמים לאורך ארבעת קצוות הפריים כדי ליצור מסגרת מסביב לרצים = העצים מימין ומשמאל ושלט ה-"Start" בעומק הפריים.
שימו לב שהמסגרת נוצרת באמצעות אלמנטים הממוקמים בשכבות שונות בתוך הפריים. מסגרת קלאסית יותר תופיע בקומפוזיציה שבה המסגרת נמצאת בקדמת התמונה. הפעם, לדוגמה, אשתף בתמונה יפה שפורסמה על ידי אחד ממשתתפי הסדנה בקבוצת הפייסבוק:
תמונה של רונית בן אבנר ממחישה בצורה יפה את עקרון המסגור מארבעת צידי הפריים, כאשר המסגרת ממוקמת בקדמת התמונה.
כאשר מצלמים בשכבות ברחוב (או בטבע), חשוב לוודא שהשכבה בקדמת הפריים אינה מסתירה את האובייקט(ים) המרכזי(ים), אלא משמשת כשכבה שדרכה אנו מתבוננים במה שמאחוריה. הנה כמה תמונות מעט יותר מורכבות מבחינת הפרטים:
במקרה הזה, יש לנו שלוש שכבות של אנשים בתוך הפריים. השכבה הקדמית מטושטשת, הרקע גם כן מטושטש, והאובייקט במרכז בתמונה נמצא בפוקוס. הטכניקה הזו מוסיפה עומק לתמונה, יוצרת תחושת תלת-ממד ומכוונת את תשומת הלב של הצופה אל האובייקט שבמרכז, תוך שמירה על תחושה דינמית בזכות השכבות המטושטשות מלפנים ומאחור. הגישה הזו מעצימה את תחושת העומק ואת מוקד הקומפוזיציה.
ריבוי שכבות של אנשים בתוך הפריים מוסיף עניין והופך את הסיפור בתמונה למרתק יותר. על ידי שילוב של שכבות שונות, התמונה הופכת לדינמית יותר ומושכת את תשומת הלב של הצופה לאלמנטים שונים בקומפוזיציה. הגישה הזו מסייעת לספר סיפור מורכב ומסקרן יותר, וכך מעשירה את החוויה הוויזואלית הכוללת.
האנשים בשכבות השונות של הפריים אינם מסתירים זה את זה, ובכך, במקום סיפור של דמות אחת בלבד, אנו מקבלים סיפור של מספר דמויות הפזורות על פני כמה שכבות. זה יוצר נרטיב עשיר ומורכב יותר, שבו כל שכבה תורמת לסצנה הכוללת מבלי לגזול את תשומת הלב מהשאר. הצופה יכול להתעמק בדמויות ובאלמנטים השונים שבתמונה, מה שמוסיף עומק ועניין לסיפור שהתמונה מספרת.
מספר שכבות של אובייקטים יוצרות תמונה מעניינת ומורכבת יותר, והכי חשוב – הן יוצרות את תחושת העומק והתלת-ממדיות שאנחנו שואפים להשיג. על ידי סידור אלמנטים בעומקים שונים בתוך הפריים, אנו יכולים לדמות מרחב דינמי וסוחף יותר, שמאפשר לצופה להרגיש כאילו הוא נכנס אל תוך הסצנה ולא רק מתבונן בה ממבט שטוח. טכניקה זו מעצימה את האפקט הכללי של הקומפוזיציה.
קווים רציפים ואלכסוניים
דרך נוספת יעילה להוסיף עומק לת מונה היא ע"י היצמדות למשהו עם עומק בפני עצמו וצילום דרכו את האלמנט או האובייקט המרכזי שלנו. במקרה זה יש פחות הפרדה לשכבות משום שהשכבה בחזית מתקדמת לעבר השכבה המרכזית או לעבר הרקע והאין סוף. אך כאמור זה גם נותן תחושה נהדרת של עומק בפריים.
האלמנט עם העומק מגיע מצד שמאל
האלמנט עם העומק מגיע מצד ימין
האלמנט עם העומק מגיע מלמטה
האלמנט עם העומק מתחיל בתוך הפריים
האלמנט עם העומק מגיע מהפינה הימנית תחתונה של הפריים ונע בהתפתלות פנימה לעבר העומק והאין סוף של שמאל אמצע הפריים. נוצרת תחושה משולבת של עומק ושל תנועה (שמים לב לטיילת הישנה?)
השתקפויות
דרך נוספת ליצירת והעצמת תחושה של עומק ופרספקטיבה בפריים היא דרך השתקפויות. הצילום ישלב גם את המישור של מקור ההשתקפות וגם את המישור של ההשתקפות עצמה וכך ידמה תחושה של עומק.
לסיכום, היום דיברנו על מספר אפשרויות העומדות לרשותנו לטובת יצירה של תחושת עומק ותלת מימדיות בפורמט שטוח ודו מימדי ובהן:.
-צילום בשכבות: חזית – נושא במרכז – רקע מאחור
-עיקרון המסגרת
-קווים מתמשכים וקווים אלכסוניים
-השתקפויות
למי שרוצה עוד קצת המחשה לגבי נושא השכבות (והקוים המובילים) מוזמן לצפות בשני הסרטונים הבאים שאני חושב שמעבירים את הנושא בצורה ברורה וטובה.